האם פוסט טראומה היא מחלת נפש? האמת שתפתיע אתכם

יש נושאים כאלה שכולם מדברים עליהם, אבל אולי לא תמיד מבינים לעומק.
אנחנו שומעים את המושג הזה מסתובב באוויר, במדיה, בשיחות.
פוסט טראומה.
מה זה באמת אומר?
האם זו באמת "מחלת נפש" כמו שזה נשמע לפעמים?
או שאולי הסיפור קצת יותר מורכב?
אם אי פעם הרגשתם שהנושא הזה קצת מעורפל, או שאתם רוצים להבין אותו אחת ולתמיד – הגעתם למקום הנכון.
בואו נצלול יחד לעומק, נפזר קצת ערפל, ונבין בדיוק מה קורה שם, בראש וגם בגוף, אחרי שעוברים משהו לא פשוט.
אנחנו מבטיחים לכם שעד סוף המאמר הזה, לא רק שתבינו טוב יותר את פוסט הטראומה, אלא גם תראו אותה באור קצת שונה, ואולי גם תגלו למה זה הרבה פחות מפחיד ממה שחשבתם.
מוכנים? יאללה.

פוסט טראומה: האמת המפתיעה מאחורי התווית

אז מה זה פוסט טראומה בעצם? זה לא סתם "לחץ"?

בואו נתחיל מהבסיס.
שם המלא הוא "הפרעת דחק פוסט-טראומטית", או PTSD באנגלית (Post-Traumatic Stress Disorder).
וכן, זה הרבה יותר מסתם "להיות לחוץ" אחרי אירוע קשה.
כשאנחנו מדברים על טראומה, אנחנו מתכוונים לאירוע (או סדרת אירועים) שמערב איום ממשי או נתפס על חיי אדם, שלמות גופנית, או ביטחון אישי.
זה יכול להיות אירוע יחיד כמו תאונה קשה, אסון טבע, תקיפה, או חשיפה ללחימה.
זה יכול להיות גם משהו שנמשך לאורך זמן, כמו התעללות כרונית או חיים באזור סכנה.
אחרי אירוע כזה, הגוף והנפש נכנסים למצב הישרדותי.
זה נורמלי לחלוטין לחוות תגובות כמו פחד, חרדה, עצב, קושי לישון, או מחשבות חוזרות על האירוע בימים או שבועות שאחריו.
זו התגובה הטבעית של מערכת ההגנה שלנו.

אבל אצל חלק מהאנשים, התגובות האלה לא חולפות.
הן נשארות הרבה אחרי שהסכנה חלפה.
הן מתפתחות למשהו שמפריע באופן משמעותי לתפקוד היומיומי.
זו הפרעת דחק פוסט-טראומטית.
חשבו על זה כמו על אזעקת אש שתקועה על מצב "פועל" גם אחרי שהאש כובתה.
המוח והגוף עדיין מגיבים כאילו הסכנה קיימת כאן ועכשיו.

המוח אחרי טראומה: מסיבת פיג'מות או שדה קרב?

טוב, אז זה לא ממש מסיבת פיג'מות, אלא יותר שדה קרב פנימי.
הטראומה משפיעה פיזית על המוח.
כן כן, פיזית.
היא לא רק "בלאגן בראש" במובן המופשט.
מערכות מסוימות במוח, כמו האמיגדלה (מרכז הפחד) וההיפוקמפוס (מרכז הזיכרון), משנות את אופן הפעולה שלהן.
האמיגדלה הופכת להיות רגישה יותר, מגיבה בעוצמה אפילו לרמזים קלים שמזכירים את הטראומה.
ההיפוקמפוס, שאחראי על ארגון זיכרונות והקשרם לזמן ולמקום, עלול "להתבלבל".
לכן, זיכרונות הטראומה נחווים לפעמים כאילו הם מתרחשים ברגע זה, ולא כמשהו ששייך לעבר.

גם מערכת העצבים האוטונומית, שאחראית על תגובות "הילחם או ברח", נשארת במצב דריכות גבוהה.
זו הסיבה שאנשים עם PTSD יכולים להרגיש דרוכים, עצבניים, או לקפוץ מכל רעש קטן.
הגוף שלהם פשוט חושב שהוא עדיין בסכנה.
הבנה שהשינויים האלה הם פיזיולוגיים עוזרת להוריד את תחושת האשמה או המחשבה ש"משהו לא בסדר אצלי" או "אני חלש".
זה פשוט מה שהמוח והגוף עושים כדי לנסות לשרוד אירוע קיצוני. הבעיה היא שהם נתקעים על המצב הזה.

12 סימנים שצריכים להדליק נורה (לא בהכרח אדומה!)

הסימנים של PTSD מגוונים ויכולים להופיע בעוצמות שונות ומאוד אישי.
הם בדרך כלל מחולקים לכמה קבוצות עיקריות.
לא כולם חייבים להופיע אצל כל אחד, אבל אם מזהים כמה מהם שנמשכים למעלה מחודש ומפריעים לחיים – כדאי לבדוק.

• חוויה מחדש של הטראומה:

  זה יכול להיות בפלאשבקים – תחושה שאתה ממש שם שוב, על כל החושים.
  זה יכול להיות בסיוטי לילה מציאותיים להחריד.
  זה יכול להיות במחשבות פולשניות שקופצות לראש בלי הזמנה, ומאוד קשה להיפטר מהן.

• הימנעות:

  הימנעות ממקומות, מאנשים, מפעילויות, או ממצבים שמזכירים את הטראומה.
  לפעמים זו אפילו הימנעות מלדבר על זה או לחשוב על זה.
  המוח מנסה להגן עליך מלחוות מחדש את הכאב, אבל זה בא על חשבון צמצום משמעותי של החיים.

• שינויים שליליים במחשבות ובתחושות:

  מחשבות שליליות על עצמך, על העולם, על אנשים אחרים ("אני לא מספיק טוב", "העולם מסוכן", "אף אחד לא מבין").
  קושי לחוות רגשות חיוביים כמו שמחה או אהבה.
  תחושת ניתוק מאחרים או מפעילויות שהיו פעם מהנות.
  קושי לזכור פרטים חשובים מהאירוע הטראומטי.

• שינויים בתגובתיות ובדריכות:

  להיות דרוך, עצבני, או מתוח כל הזמן.
  קושי להירדם או להישאר ישן.
  קשיי ריכוז.
  להיות בקלות מופתע או מבהל ("לקפוץ מכל רעש").
  התפרצויות זעם או עצבנות לא פרופורציונליות למצב.
  התנהגות אימפולסיבית או הרסנית.

חשוב לזכור שוב, לא כל הסימנים האלה חייבים להופיע יחד, והעוצמה משתנה מאדם לאדם.
וכן, אפשר לקבל PTSD גם אם לא היית פיזית בלב הסכנה, אלא היית עד לאירוע טראומטי שקרה למישהו אחר (למשל, עובדי כוחות הצלה).

שאלות ששואלים אותנו (ובצדק!)

שאלה: האם רק חיילים יכולים לפתח PTSD?

תשובה: ממש לא! נכון שחיילים חשופים לאירועים טראומטיים, אבל PTSD יכול להתפתח אצל כל אדם, בכל גיל, בעקבות כל אירוע טראומטי – תאונת דרכים, אסון טבע, תקיפה מינית, אובדן פתאומי של אדם קרוב, ועוד ועוד. אין לזה קשר ל"חוזק" נפשי או פיזי.

שאלה: אם עברתי אירוע קשה ואני לא מפתח PTSD, זה אומר שמשהו אצלי לא בסדר או שאני אדיש?

תשובה: ההפך הוא הנכון! תגובות לטראומה הן מגוונות מאוד. חלק מהאנשים יפתחו PTSD, חלק יפתחו תגובות אחרות (חרדה, דיכאון), וחלק יחוו קשיים זמניים שיחלפו מעצמם. העובדה שלא פיתחת PTSD לא אומרת שאתה אדיש או "לא בסדר", אלא שהמערכת שלך עיבדה את האירוע בצורה שונה. אין "דרך נכונה" להגיב לטראומה.

אז… זו מחלת נפש? הגיע רגע האמת!

הנה השאלה שכולם מחכים לה.
ובכן, התשובה הקצרה (והקצת צינית) היא: תלוי את מי שואלים ואיך מגדירים "מחלת נפש".

מבחינה קלינית ורשמית, בספרים הגדולים של האבחנות הפסיכיאטריות כמו ה-DSM (מדריך אבחוני וסטטיסטי של הפרעות נפש) וה-ICD (הסיווג הבינלאומי של מחלות), PTSD מסווג כהפרעה נפשית (Mental Disorder).
הוא מופיע בקטגוריה של הפרעות הקשורות לטראומה ולדחק.

אבל רגע, לפני שאתם מתייגים את זה בראש כ"מחלת נפש" מפחידה, בואו ניקח נשימה.
הסיווג הזה הוא בעיקר כלי למטפלים, חוקרים וחברות ביטוח.
הוא עוזר להגדיר קריטריונים ברורים לצורך אבחון, מחקר, וטיפול.
הוא מאפשר לנו לדבר באותה שפה ולהבין על מה אנחנו מדברים כשמישהו מציג סט מסוים של סימפטומים אחרי טראומה.

הנקודה העדינה: תגובה נורמלית לאירוע אבנורמלי?

הרבה אנשי מקצוע וגם אנשים שחוו PTSD מעדיפים לראות את זה אחרת.
הם רואים ב-PTSD תגובה אנושית נורמלית לאירוע אבנורמלי וקיצוני במיוחד.
כלומר, זה לא שמשהו "מקולקל" בך מראש.
זו תגובה מורכבת וחזקה של מערכת הישרדות שנועדה להגן עליך, רק שהיא נתקעת במצב "הפעלה".

כשמסתכלים על זה כך, זה מוריד המון מהסטיגמה.
זה לא "שיגעון".
זה לא חולשה.
זו לא אשמתך.
זו תוצאה של משהו מזעזע שקרה לך, והגוף והנפש שלך מנסים לעבד אותו ולהגן על עצמם, גם אם בצורה שכיום פוגעת בתפקוד.

האם זה אומר שזה לא מצב שמצריך טיפול?
ממש לא.
העובדה שזו תגובה טבעית לא אומרת שזה לא סבל עצום ושלא צריך עזרה מקצועית.
זה כמו לשבור רגל – זה "טבעי" ליפול, אבל עדיין צריך רופא כדי לגבס אותה.

אז בסופו של דבר, לפי ההגדרות הרשמיות – כן, מסווג כהפרעה נפשית.
אבל תחשבו על זה יותר כהפרעה בתפקוד מערכת הישרדותית בעקבות טראומה, שניתנת לטיפול ושיקום.
המיקוד צריך להיות על ההחלמה והשיקום, לא על התווית המפחידה.

עוד שאלות מרתקות!

שאלה: האם כל מי שעובר טראומה מפתח PTSD?

תשובה: למרבה המזל, לא! רוב האנשים שחושפים לאירוע טראומטי לא יפתחו PTSD. ההערכות מדברות על 10%-20% מהאנשים שייחשפו לטראומה משמעותית שיפתחו PTSD במהלך חייהם. הגורמים לכך מורכבים וכוללים גנטיקה, היסטוריה אישית, מערכות תמיכה, ועוד.

שאלה: האם PTSD חולף לבד?

תשובה: אצל חלק קטן מהאנשים, הסימפטומים יכולים להשתפר משמעותית או להיעלם עם הזמן, בעיקר אם האירוע היה יחיד והייתה תמיכה טובה. אצל אחרים, הסימפטומים יכולים להימשך שנים רבות ואף להחמיר ללא טיפול. טיפול מקצועי מגדיל משמעותית את הסיכוי להחלמה מלאה או שיפור משמעותי.

טיפול: יש אור בקצה המנהרה (ובאמת יש!)

החדשות המצוינות הן ש-PTSD הוא מצב שניתן לטפל בו, וניתן להגיע להחלמה מלאה או שיפור משמעותי באיכות החיים.
ישנם טיפולים מבוססי ראיות שנמצאו יעילים במיוחד.
העיקר הוא לפנות לעזרה מקצועית ולא לחכות ש"זה יעבור".

3 שיטות טיפול מובילות (ומה קורה בהן?)

1. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד טראומה (TF-CBT):
זהו אחד הטיפולים הנפוצים והיעילים ביותר. הוא עוזר לאנשים לעבד את החוויה הטראומטית בצורה בטוחה ומבוקרת.

• מה עושים? עובדים על זיהוי שינוי דפוסי חשיבה שליליים הקשורים לטראומה ("אני אשם", "העולם מסוכן תמיד"). חשיפה הדרגתית ובטוחה לזיכרון הטראומטי, לפעמים באמצעות דימיון מודרך או כתיבה, כדי לעזור לעבד אותו ולהפחית את העוצמה הרגשית שלו. לומדים טכניקות הרפיה והתמודדות.
• למה זה עובד? עוזר לשבור את ההימנעות מזיכרונות הטראומה ומצבים קשורים, ומאפשר למוח "לעדכן" שהסכנה עברה.

2. עיבוד מחדש ודה-סנסיטיזציה באמצעות תנועות עיניים (EMDR):
שיטה טיפולית ייחודית שזוכה להצלחה רבה בטיפול ב-PTSD.

• מה עושים? המטופל מתמקד בזיכרון הטראומטי בזמן שהוא מבצע גירוי בילטרלי (דו-צדדי), לרוב באמצעות תנועות עיניים מצד לצד בהנחיית המטפל, אך גם באמצעות טפיחות או צלילים. התהליך הזה עוזר למוח לעבד מחדש את הזיכרון הטראומטי בצורה פחות מטרידה.
• למה זה עובד? ההסבר המדויק עדיין נחקר, אך ההשערה היא שהגירוי הבילטרלי "מפעיל" מנגנון עיבוד מידע במוח באופן דומה לשנת REM, ומאפשר לזיכרון להיות "מאוכסן" בצורה אדפטיבית יותר.

3. טיפול תרופתי:
לפעמים, בנוסף לטיפול פסיכולוגי, תרופות יכולות לעזור להקל על הסימפטומים, בעיקר חרדה, דיכאון, וקשיי שינה.

• מה עושים? לרוב משתמשים בתרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה-SSRI's, שנמצאו יעילות בהפחתת תסמיני PTSD. לעיתים משתמשים בתרופות נוספות לטיפול בסימפטומים ספציפיים כמו סיוטי לילה.
• למה זה עובד? התרופות משפיעות על מוליכים עצביים במוח (כמו סרוטונין) ויכולות לסייע בוויסות מצב הרוח והפחתת עוצמת הסימפטומים. חשוב לציין שהן לרוב יעילות יותר בשילוב עם טיפול פסיכולוגי.

ישנן כמובן שיטות טיפול נוספות וחשוב להתאים את הטיפול למטופל הספציפי ולצרכיו.
המסר החשוב הוא שיש מה לעשות, והטיפול עובד!

עוד שאלות חשובות!

שאלה: כמה זמן לוקח טיפול ב-PTSD?

תשובה: זה משתנה מאדם לאדם ובהתאם לחומרת הסימפטומים וסוג הטיפול. טיפולים ממוקדי טראומה כמו TF-CBT ו-EMDR הם לרוב טיפולים מוגבלים בזמן (בדרך כלל בין 10 ל-20 מפגשים, לפעמים יותר). תרופות עשויות להילקח לפרק זמן ארוך יותר. המטרה היא להגיע למצב בו הסימפטומים כבר לא פוגעים באופן משמעותי בתפקוד ובאיכות החיים.

שאלה: האם אפשר להחלים לגמרי מ-PTSD?

תשובה: בהחלט כן! רבים מהאנשים שמקבלים טיפול מתאים מגיעים להחלמה מלאה או כמעט מלאה, ומצליחים לחזור לחיים מלאים ותקינים. גם אם נשארים סימפטומים מסוימים, לומדים כלים יעילים להתמודדות איתם.

שאלה: איך אפשר לעזור למישהו קרוב שסובל מ-PTSD?

תשובה: הדבר הכי חשוב הוא להיות שם, להקשיב בלי שיפוטיות, ולהציע תמיכה. עודדו אותם לפנות לעזרה מקצועית והציעו ללוות אותם בתהליך. היו סבלניים והבינו שתסמיני PTSD הם לא בחירה. חשוב גם לשמור על הבריאות הנפשית שלכם כתומכים.

לסיכום: PTSD – אתגר שניתן לצלוח, לא תווית לנצח

אז חזרנו לשאלת המפתח: האם פוסט טראומה היא מחלת נפש?
כן, מבחינה אבחונית פורמלית היא מסווגת כהפרעה נפשית.
אבל ההבנה המעמיקה יותר היא שמדובר בתגובה מורכבת ועוצמתית של המוח והגוף לאירוע קיצוני ביותר.
זו לא אשמה, זו לא חולשה, וזו בהחלט לא גזרת גורל.

ההתקדמות בהבנה ובטיפול ב-PTSD בשנים האחרונות היא אדירה.
יש היום כלים יעילים ומבוססי ראיות שיכולים לעזור לאנשים לעבד את הטראומה, להחזיר את השליטה על חייהם, ולהשתקם.

אם אתם מזהים את הסימפטומים אצל עצמכם או אצל מישהו שאתם מכירים, הצעד הכי חשוב הוא לפנות לעזרה.
אל תתנו לסטיגמות לעצור אתכם.
זיכרו: לטראומה יש השפעה, אבל לטיפול יש כוח גדול יותר.
המסע להחלמה אפשרי, ומגיע לכם לחיות חיים חופשיים מהכאב של העבר.
תהיו אמיצים, תחפשו עזרה, ותגלו שהכוח להתגבר נמצא בתוככם, ולפעמים צריך רק יד מכוונת כדי למצוא אותו.